לעולם אל תמעיטו בלשים את הידיים מעל הראש בכל נפילה.

אם לא הייתי שמה את הידיים מעל הראש בנפילה הזאת,

יש סיכוי שהייתי חוטפת את הגלשן ללסת, לצד של הראש או לעצם הבריח.

אפשר לראות בסרטון הילוך איטי את ההדיפה של הגלשן ממשהו,

המשהו הזה היה השכמה שלי.

בזכות זה ששמתי את הידיים מעל הראש,

הפגיעה של הרייל היה על השכמה והשרירים שכנראה שספגו את המכה.

זה בקלות יכל להגיע לתוצאה אחרת.

נפילת עיפרון זוהי מיומנות סופר חשובה שמתאימה לכולן.

נפילה כזו היא מכוונת כאשר רוצים לצלול עמוק מתחת לגל, ולא רוצים להיתרק עם הגל.

אם רדוד יש צורך בנפילה שטוחה.

ברגע שנכסתן לתוך המים – כופפו מעט את הברכיים, יריכיים וידיים מעל הראש,

והישענו לאחור.

שימו לב! 

נפילות כאלו הן רק כשאתן גולשות בגל ירוק וכשאין אנשים בדרככן,

אחרת הגלשן יעוף לאותו אדם בפנים (גם אם הם לא שומרים על החוקים).

מה שלא יהיה, תרככו ותקבלו את הנפילה שלכן.

אל תתאמצו לשלוט או לכווץ על יתר המידה את השרירים

כי אחרת תהיו מותשות מהחוויה, וזה רק יכניס אתכן עוד יותר למקום לא נוח עם הנפילה.

גם אם אתן גולשות הרבה שנים, לא משנה מה רמת הגלישה שלכן,

גם אם רק עכשיו התחלתן או שאתן כמה שנים במים עם או בלי הדרכה!

שימו ידיים מעל הראש בכל נפילה!!

אתן צריכות לתרגל את זה כל פעם מחדש בנפילות, אין דרך אחרת לתרגל זאת.

אין מקום מיוחד שבהן את נופלות ומתרגלות, זה תמיד יהיה בזמן אמת.

ככל שתתרגלו זאת, זה יהפוך להיות אוטומטי ולא תחשבו על זה בנפילה.

כמו לתרגל קפיצות, חתירות או פינות,

זה הדבר השני שאתן צריכות ללמוד לעשות מהיום הראשון במים!

הדבר הראשון זה לעמוד 😉

מה קורה כשאני נפצעת?

ויש לי עבר של פציעות….

קודם כל אם יש ספק – אין ספק –

אני הולכת לבדוק את זה!

אם זה רק מכה (כמו זו למשל) אני נחה כמובן,

שמה קרח (לא ישיר, תמיד על בד או חולצה עבה)

כ5 – 10 דקות כמה פעמים ביום,

לא מגבילה את היד בתנועה, מאפשרת לה לזוז בטווחים

נורא קטנים, ושמה טראומיל, זוהי משחה הומפאופתית

לרקמות שמבחינתי היא עובדת.

…מבחינה מנטלית

אפשר להבחין בקול ובכמעט דמעות שזה ביאס אותי מאוד.

חייבת לומר, שהדמעות הן לא בגלל הגלישה, אלא הסטרס והחוסר הצלחה של אותו היום.

לא יצא לי לגלוש כמו שרציתי,

תיכננו לצלם דברים לסדנאות גלישה שלנו,

וסוף סוף היה גל מושלם שרציתי כל כך!

אבל זה קרה. אי אפשר היה לחזות את זה.

בשבועות האחרונים הייתי טרודה מלחץ בחיים.

הראש לא היה במקום, כל דבר קטן הפריע לי ולא הייתי כל כך בראש לגלוש.

זה קורה לא מעט, יש תקופות קצת יותר וקצת פחות,

אבל למדתי שאני לא נלחמת בתקופות כאלו.

אני מזהה. עוטפת באהבה את הסיטואציה שפשוט לא יצא כמו שרציתי.

ומשחררת. 

כן, זה נשמע פשוט. אבל זה לא. לדעת לזהות ולקבל זאת העבודה הכי חשובה

בכל מה שאני מנסה לומר כאן. תתחילו בלזהות ולקחת 2 נשימות עמוקות.

כשמשחררות, הגוף רפוי ואז הרבה החלמה נעשית.

כשיש התנגדות, יש התכווצות ואז סטרס שהורס די הרבה.

תמיד יש יום חדש וסשן חדש.

🙂 קוקונט