אומרים פעם שלישית גלידה.

עד שלא הלכתי לפיזיוטרפיסטית שלי שתגיד לי שאני יכולה לבדוק מה מצב הגוף שלי במהלך תנועה ופעילות, לא חשבתי בכלל שזה אפשרי.

8 שבועות אחרי לידה ולחזור לפעילות כלשהי, גם אם זה הכי מתון בעולם כמו הליכה לדוגמה יכול לאתגר את הגוף כאילו זה היה ספרינט 100 מטר.

אבל הייתי נואשת, המצב רוח שלי הידרדר והרגשתי שאני חוזרת לדכדוך הזה שהיה לי בהריון.

אז החלטתי לנסות עם כל הפחד שלי והחוסר ביטחון שנרקם לי בלב ובגוף.

זה טבעי סך הכל שנרגיש חסרות ביטחון ברבדים מסויימים.

אנחנו על מעט שעות שינה, כל האנרגיה הולכת להנקה, ההורמונים לא עוזרים למצב רוח גם בגלל החוסר שינה ועטד שלל דברים.

אז לעשות פעולות יומיומיות כמו: לנהוג, ללכת עם מנשא, ללכת לקניות או סתם ללכת לים, אלא פעולות גדולות שיכולות בקלות להיות קשות ללא מעט מאיתנו.

בקיצור קוקטייל מאוד חזק.

אז החלטתי לנסות בכל זאת, בחרתי יום סופר נמוך, נכנסתי לחתור והופתעתי.

הפתעתי את עצמי לטובה, הגוף יחסית בסדר, יצאתי בלי כאבים ועם מורל גבוה.

להגיד שחזרתי לגלוש כמו שרציתי וכמו שידעתי… לא, אבל היה לי טוב.

זה כמו אופניים, איבדתי שיווי משקל, העליה על הגלשן הייתה איטית במיוחד, פספסתי מלא גלים, וצחקתי על עצמי בקול!

בפעם הראשונה נכנסתי לחצי שעה בלבד.

האמת שזה היה בהתחלה הרבה. הרגיש שהגוף לא חזר לעצמו, בעיקר בפלג גוף התחתון. הרגשתי אי נוחות רק מלשבת על הגלשן, כל השרירים באזור הנרתיק והישבן פשוט כאבו לי.

אפילו לשכב על הבטן ועל בית החזה כאב לי.

בפעם השנייה נכנסתי גם לחצי שעה, ים סופר נמוך, בעיקר לחתור ולשבת. העזתי לקחת כמה גלים קטנים למרות הכאב בעצם החיק, שזה היה הסופר סטאר במהלך כל ההריון מסתבר.

רק בפעם השלישית שנכנסתי למים, היה למקסימום 45 דקות, גם בים נמוך.

כמובן שהגוף הרגיש טיפה יותר טוב, יותר חזק באזור הידיים והבטן. הסבולת חתירה היה די סבבה והצלחתי לקחת יותר גלים מפעם קודמת.

עדין השיווי משקל שלי אחרי העלייה על הגלשן לגמרי גמור, אבל כמו שאני תמיד אומרת, העיקר להיות במים.

גיליתי שאני יותר חזקה ממה שחשבתי, וזה רק בגלל שניסיתי. זה מאוד קל להגיד לעצמנו לא ולשחרר את המחשבה שיש מצב שהכל בסדר ונצליח.

יש לי מנטרה שאני משננת בלי סוף כבר יותר מעשור, baby steps.

עכשיו שאני אמא לקטנה המהממת שלנו שרק בת חודשיים, אני יכולה להבין עוד יותר מה זה צעדי תינוק!

ההתפתחות שלהם כל כך מדהימה, ואיטית, שזה מטורף. אנחנו מכונה מדהימה שיש לה המון יכולות, והמנטלי בהחלט יכול למנוע מעצמנו ליותר.

אם כי לפעמים זה גם מגן עלינו שזה לא פחות חשוב 💜

לדעת מתי לנוח, מתי הגזמנו, מתי אנחנו צריכות שניה התכנסות. אין בזה שום דבר רע דרך אגב, לפעמים זה אפילו מבורך.

תקופת ההריון, הלידה ואחרי הלידה, מצריכה מהגוף והנפש שלנו את מלוא תשומת הלב שלנו.

המצב כה רגיש שאנחנו לא יכולות להתעלם מכל שלל החוויות והרגשות. כמו שלא נתעלם מהיכולות שלנו!

סך הכל זה האיזון שלנו, ואנחנו מאוד ממהרות לעשות הכל ולחזור להכל בבת אחת. לצערי זה העידן שאנו חיות בו.

אז מה שאני אומרת, לפעמים צריך לנסות אבל לא בכל מחיר. רק כשבאמת אתן מרגישות שזה אפשרי. יש ספק אין ספק!

אני יודעת אני מלאה בקלישאות, אבל היי החיים הם קלישאה אחת גדולה אז תהנו ממנה.

שלכן,

קוקונט